מודל Technology, Education and Cultural diversity) TEC – טכנולוגיה, חינוך ושונות תרבותית) הוא מודל פדגוגי המשמש כמסגרת לפיתוח וליישום למידה שיתופית משמעותית תוך התבססות על טכנולוגיות מתקדמות ועל גיוון במשתתפים. מרצים, מורים, פרחי הוראה ותלמידים המגיעים מרקע תרבותי שונה, עוברים תהליך הדרגתי של למידה והוראה, שמפתח את היכולות שלהם בסביבות דיגיטליות, בחינוך ובתקשורת בין-אישית ורב-תרבותית. מודל TEC שפיתחו מירי שינפלד, איליין חוטר ואסמאא גנאים (Shonfeld et al., 2013), הוא אחד המודלים המתקדמים לפיתוח למידה שיתופית במרחב הדיגיטלי. מודל זה מסייע רבות ליצירת אמון בין המשתתפים בסביבת למידה שיתופית מקוונת (Shonfeld & Gibson, 2018). המודל מרחיב את השערת המגע (Contact Hypothesis)  של גורדון אולפורט (Allport, 1954), הגורסת שאפשר להפחית סטריאוטיפים ודעות קדומות על ידי מגע קרוב, המתקיים בתמיכת גוף מוסדי כלשהו, בין אנשים מקבוצות שונות בעלות סטטוס זהה, אינטרסים משותפים ומשימה זהה. הקשרים בין קבוצות בקונפליקט לפי מודל TEC מתבססים בעיקר על המרשתת. החיבור והאמון בין הלומדים מתפתחים בהדרגה: תחילה הקשר מתנהל בכתב, לאחר מכן הוא מתנהל בדיבור, ולבסוף מתקיים מפגש פנים אל פנים.

המרכיבים הבסיסיים של המודל הם:

א. מפגשים: תקופת היכרות לאורך שנה באווירה לא תחרותית, הכוללת היכרות חברתית הדרגתית. העבודה בקורס מתפתחת בסדר הבא: עבודה קבוצתית אסינכרונית, עבודה סינכרונית קולית, עבודה סינכרונית המשלבת קול ותמונה (ועידת וידאו, בקורסים של הסטודנטים) ופגישה פנים אל פנים.

ב. תכנים לימודיים והערכה: המטלה המרכזית בקורס המיועד לסטודנטים מתבצעת בשיטת למידה המבוססת על פתרון בעיות (PBL – Problem Based Learning). הסטודנטים מקבלים רשימה של נושאים ויכולים להציע נושאים נוספים שמעניינים אותם. המרצים יפתחו עבורם יחידות לימוד בנושאים הללו, שישמשו את כלל המורים ברשת. הערכת המשימות הקבוצתיות נעשית על פי מחוונים שמפתח צוות המרצים בקורס, והיא כוללת מרכיבים המתייחסים לשיתוף הפעולה בין חברי הקבוצה, כך שהציון מורכב מציון אישי ומציון קבוצתי עבור המטלה הקבוצתית. בסוף שנת הלימודים מתקיימת הצגת הפרויקטים הקבוצתיים.

ג. טכנולוגיה: זו כוללת חשיפה לכלים טכנולוגיים עדכניים סינכרוניים ואסינכרוניים, שימוש בהם והערכה שלהם. עם אלו נמנים כלים המאפשרים התקשרות בין משתתפים המרוחקים זה מזה (פיזית ותרבותית) ועבודה קבוצתית. הכלים הללו אטרקטיביים לדור המורים החדש. הקורס חושף ומחדד את השיטות לשימוש בכלים האינטרנטיים תוך התאמתם לתוכן הלימודי ולעבודה קבוצתית מקוונת.

מודל TEC המקורי שפורסם ב-Shonfeld et al., 2013) 2013), מציג הדרגתיות בהוראה ובלמידה בחמישה ממדים מקבילים: 1 . הממד החינוכי-טכנולוגי: הלומדים מתחילים משימוש אינדיווידואלי בכלים אסינכרוניים, עוברים לשימוש אינדיווידואלי בכלים סינכרוניים ומתקדמים לשימוש בכלים סינכרוניים שיתופיים.

2 . ממד המדיה: הלומדים עוברים משימוש בכלים של web1. לכלים שיתופיים של .web2.

3 . ממד התקשורת: המשתתפים מתחילים מתקשורת בכתב, עוברים לתקשורת בדיבור, תקשורת חזותית ותקשורת דיגיטלית, ומתקדמים לתקשורת פנים אל פנים במפגש בין-מכללתי.

4 . ממד רמת השיתופיות: מעבר הדרגתי מרמת דיאלוג למשוב לעמיתים, שיתוף מקביל, שיתוף ליניארי ולבסוף שיתוף סינרגטי.

5. ממד רמת החשיבה של המשימות והמטלות: מתחילים ברמה נמוכה ומתקדמים בהדרגתיות עד למטלות המצריכות רמות חשיבה גבוהות. התהליך המתואר מעביר את המשתתפים מרמת אמון נמוכה בתחילת השנה לרמת אמון גבוהה בסוף השנה. ייחודיות המודל מתבטאת בהתאמתו למציאות המאה ה-21 באמצעות תוכניות חדשניות המבוססות על שיתופיות ברשת, שסוללות את הדרך להכרת האחר ולהבנתו (Shonfeld et al., 2013). ביצוע משימות שיתופיות ברמות שונות תורם לחיזוק האמון בין חברי הקבוצה, להגברת המחויבות, להעלאת מידת ההשתתפות בפעילות וכן להתפתחות התקשורת הבין-אישית (Hoter et al., 2009). ההדרגתיות ברמות החשיפה החברתית, בשימוש בכלים הטכנולוגיים ובסוגי התקשורת (מתקשורת בכתב, דרך תקשורת בדיבור ועד תקשורת חזותית), מאפשרת למשתתפים לבנות אמון תוך התעלמות מסממנים חיצוניים כגון לבוש ומראה חיצוני המעוררים סטריאוטיפים ודעות קדומות, להפחית חרדה והתנגדות וליצור תקשורת מקוונת המבוססת על שוויון בין הקבוצות. בנוסף לכך, המודל מציע דרגות שונות של שיתופיות (דיאלוג, הערכת עמיתים, למידה שיתופית מקבילה, למידה שיתופית ברצף ולבסוף למידה שיתופית סינרגטית) לפי הטקסונומיה של השיתופיות בלמידה (Salmons, 2006) וכן עלייה הדרגתית ברמות החשיבה שדורשות המשימות בקבוצה.